המקום קורסים וסדנאות אודותינו פעילות לקבוצות בלוגים גלריה אירועים היה שותף לפרטים והרשמה
ראשי >> בלוגים >> על דעת המקום >> איך מנצחים את המוות?!- לפרשת מצורע

30.03.2014
על דעת המקום
איך מנצחים את המוות?!- לפרשת מצורע

איש שנון אחד אמר פעם כי החיים מלאים בחוסר וודאות ובערפל, והדבר היחיד שבטוח בחיים- הוא.... המוות!! האומנם?! במדרש מופיעה בגרסות שונות רשימת המופלאים: עשרה שעוד בחייהם נכנסו לגן העדן (- כמצוטט ב'חגיגה בסנוקר' כידוע), ולא טעמו טעם מיתה. דומה כי באמונתה של תורה יש למוות מקום מאוד מורכב ואחר מן המוכר והמקובל.
איש שנון אחד אמר פעם כי החיים מלאים בחוסר וודאות ובערפל, והדבר היחיד שבטוח בחיים- הוא.... המוות!! האומנם?!
במדרש מופיעה בגרסות שונות רשימת המופלאים: עשרה שעוד בחייהם נכנסו לגן העדן (- כמצוטט ב'חגיגה בסנוקר' כידוע), ולא טעמו טעם מיתה.
דומה כי באמונתה של תורה יש למוות מקום מאוד מורכב ואחר מן המוכר והמקובל.

פרשיות תזריע ומצורע עוסקות רבות בענייני טומאה וטהרה.
תופעות מופשטות אלו נתפסות לעיתים בעיננו כדבר רחוק מחיינו, לא מובן ולא רלוונטי לעולמינו.
התבוננות מקיפה בכל הסיטואציות בהן מופיעה טומאה מגלה כי המוטיב החורז את רובן ככולן הינו 'המוות'. בכל פעם שמופיע מוות ולו חלקי- מתגלה טומאה.
נראה כי הטומאה משמשת כסמן וכחיישן המגלים כי המוות אינו מובן מאליו, ואנו נדרשים שלא להסתגל אליו.
מדוע חווית המוות האנושית זקוקה לחיישנים הללו? וכי המוות הינו בשליטתנו?
האמת הכול כך נשכחת היא שכן! המוות הוא בידינו ובשליטתנו, ועלינו להבין את משמעותו.

תובנת העל טמונה בהופעת המוות לראשונה בעולם.
בראשית הבריאה חי לו האדם בגן העדן. הכול היה כמעט מושלם ושליו ורגוע. כל מה שנדרש האדם הוא ליהנות להתענג על גן העדן ופרותיו, ולהימנע מלאכול- מעץ הדעת. לעומתו מעץ החיים עליו נאמר "ואכל מעץ החיים וחי לעולם", לא נאסר לאכול.
לאחר שחטא האדם וגורש מגן העדן, נבצר ממנו לאכול מעץ החיים, ובכך נקנסה מיתה על המין האנושי.
תרגום של מערכת מושגים אלגורית עמוקה זו לעולמינו שלנו, יגלה כי המוות אינו בליבת החיים, ההיפך הוא הנכון, האדם נברא עם יכולת לחיות מעבר ומעל למוות, רק החטא וההחטאה הם שהביאו אותנו למצב שבו החידלון האנושי הינו הכרחי.
עולה מכאן תפיסה מאוד מורכבת של המוות הנבעת ממתח פנימי אדיר בין האידיאי למצוי. מחד, הינו אילוץ רוחני הנובע ממצבו הירוד של האדם לאחר החטא, תארו לעצמכם כמה היו האדם והעולם אומללים אם החיים הנוכחיים היו נמשכים לנצח?!
מאידך, יכול היה האדם לחיות ללא צורך למות, אם רק היה נשאר מחובר לשורש החיים ולהרמוניה הפנימית שהייתה בהם במקורם הבראשיתי.
ועל כן, המוות ככורח המציאות- כפי שאנו בדרך כלל תופסים אותו, הוא שקר אחד גדול. את המוות יוצר האדם בצורת חייו ובהתנהגותו. הטומאה הנגררת בשוליו של המוות מזכירה לנו שוב ושוב כי המוות הינו שקר! הוא לא סוף הכול- וודאי לא של רוחניותו, חלומותיו, ואהבותיו הנצחיות של האדם, והוא איננו הכרחי במציאות.
המודעות לכך מאפשרת לנו התמודדות נכונה עימו, וזאת בשני מישורים:
ראשית, מודעות על לכך שהחיים בשורשם חזקים ועמוקים מן המוות, מונעת מלחיות 'בצל המוות' ויוצרת את האפשרות לחיות 'נקי' וטהור. יתר על כן, החיים מתוך הכרה כזו יוצרים עוצמה כל כך גדולה עד שהמוות הופך להיות חלש ומשני לידם, ואינו מסוגל לחסל ולהעלים, לדכא ולכופף את כל מה שיצרנו בתוכם.
שנית: בהכרה כי לא רק בעולמו הנפשי האישי של האדם ניתן לנצח את המוות, אלא העולם כולו יום אחד יטהר ויתנקה כל כך מהחטא עד שיבולע המוות לנצח, והעולם יחזור לעצמו ולשלמות חייו כבגן עדן מקדם- מחובר לחלוטין לעץ החיים.
המתח הזה בין העולם הסופי והמוגבל בו חי גופו של האדם, לבין העולם השלם בו יכולה לחיות רוחו, ואליו נגיע כולנו יום אחד, הוא שיוצר את תפיסת המוות הכול כך ייחודית לתנ"ך. בשונה מהדתות העתיקות והחדשות, התנ"ך אינו רואה במוות הכרח, וודאי שלא אידיאל אליו שואף האדם להגיע לאחר שסיים את עמל יומו, החיים הם הלב והעיקר. על מנת לתת לתפיסה זו משמעות וממשות, אנו נדרשים לזכור ולהזכיר שהמוות הינו השקר הגדול של החיים "טומאתו היא שקרו" – כתב הרב קוק. הטומאה מזכירה לנו כי המוות בשליטתנו, ונצחיותו ושליטתו בעולם אינה הכרחית ואינה סופית. כך 'בהפוך על הפוך' המוות הוא זה שנותן משמעות לחיינו, ומהווה תזכורת חיה לכל שאפשר וצריך אחרת, וכי יום אחד עוד נגיע לעולם שכולו חיים.
ועד אז כל אחד ואחת מאיתנו יכול ומתבקש לחיות את חייו כך שיהיו ראויים לחיים, ושיותירו בעולם כל כך הרבה אור וטוב- שהחיים הם אלה שיישארו אחרינו כאן.




כתוב תגובה

תגובות:







למידע נוסף או לשאלות לצוות 'המקום'
שם מלא

דואל

טלפון

נושא


המקום- מרכז תרבות ורוח, רח' ברנר 5 ת"א, 073-2668888, makom@makom.org.il


שיווק באינטרנט: מליס