המקום קורסים וסדנאות אודותינו פעילות לקבוצות בלוגים גלריה אירועים היה שותף לפרטים והרשמה
ראשי >> בלוגים >> על דעת המקום >> קרבנות הקרבה וקירבה- לפרשת ויקרא

18.03.2012
על דעת המקום
קרבנות הקרבה וקירבה- לפרשת ויקרא

פרשת ויקרא עוסקת רובה ככולה בעניין הקרבת הקורבנות, מעשה מקובל מאוד בעולם העתיק, אך כיום הוא נראה לנו כמשהו זר ולא מובן, שלא זו בלבד שנדמה לנו שאבד עליו הכלח, אלא שאין לנו בכלל יכולת להבין "מה הם מצאו בזה" ? מדוע מסרו בני אדם את מיטב צאנם ובקרם כקרבן לאל ?
פתאום קם אדם בבוקר, והוא מרגיש צורך נפשי עז... להקריב קורבן !! והדבר היחיד שמפריע לו הוא המרחק מן המקדש... לכן הוא בונה לו בחצר מזבח/במה ומקריב את קורבנותיו.
תופעת 'הבמות' היוותה את אחד ממוקדי המאבק הגדולים של הנבואה לאורך רוב ימי הבית הראשון. אך מה שמרתק יותר מכל הוא עצם הרצון של העם להמשיך ולהקריב בבמה המשפחתית שבחצר ביתם, רצון שלא יכלו לו כמעט כל הנביאים והמלכים, כפי שמספר המקרא: "רק הבמות לא סרו, עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות".
פרשת ויקרא עוסקת רובה ככולה בעניין הקרבת הקורבנות, מעשה מקובל מאוד בעולם העתיק, אך כיום הוא נראה לנו כמשהו זר ולא מובן, שלא זו בלבד שנדמה לנו שאבד עליו הכלח, אלא שאין לנו בכלל יכולת להבין "מה הם מצאו בזה" ? מדוע מסרו בני אדם את מיטב צאנם ובקרם כקרבן לאל ?
השאלה מתחדדת שבעתיים כשאנו מתבוננים במאבק על הבמות- מכאן, ובתופעה המחרידה של הקרבת קורבנות אדם- בעיקר של ילדים לאלים זועמים כאל ה'מולך'.
שתי התופעות הללו מעצימות מאוד את התחושה שמשהו כאן לא מובן לנו- בכלל. מה מביא אדם שפוי להקריב חלילה את בנו ל'מולך' ? ומה מניע אדם להקריב מדי יום בחצר ביתו ?
דומה כי תופעות אלו עם כל זרותן, מגלות לנו טפח מעולמו הרוחני והנפשי של האדם- מאז ועד ימיו שלנו... האדם חש צורך עמוק לקרבת אלוהים, לקשר רציף בינו לבין אלוהיו.
את התחושה הזו תרגם האדם למשהו מוחשי קרוב ומיידי. לעיתים בצורה גסה ואיומה, אך תמיד זה היה הרצון לחוש את האלוהות- כאן ועכשיו.
רצון זה יכול לנבוע מפנים שונות ואף סותרות- מפחד או מאהבה וחיבור. רבים מעובדי האליל בעולם העתיק, כמו גם היום- עשו ועושים זאת מפחד וחרדה, ובמגמה לרצות את האל ולהרגיע את זעמו. האדם מוכן להקריב דברים חשובים ויקרים, ובלבד שאת שאר ילדיו, רכושו, חייו- יניח לו האל לפליטה.
אך היו רבים שעשו זאת מתוך רצון בקרבה ובביטוי אהבתם לאלוהים.
הקורבן מבטא יותר מכל את הרצון בקרבה, ולא רק בשמו, אלא בכל מהותו. יש במעשה הקרבן שתי רמות של מודעות והבנה. הראשונה היא עצם מעשה ההקרבה בו אני מוסר ומעלה משהו יקר לי, ובזה אני מבטא את מוכנותי להקרבה ולהתמסרות.
רובד שני עמוק בהרבה הינו בקרבן כמשל.
ברובד הזה מסמל הקורבן את האדם המקריב, ומעשה ההקרבה הינו משל על חיי ומוכנותי. דבר זה יבוא ליד ביטוי הן בהעלאת הקורבן על גבי המזבח, בו אני ממשיל את העלאת כל גופי ונפשי אל האלוקי, וההתחברות הפנימית לעולם מופשט ועמוק זה. והן במעשים הנעשים בקורבן המבטאים את הזדככות גופי ומעשיי, תיקון מידותיי וכוחות נפשי, וטיהורם מלמטה- בגוף וביצר עד לרום הנפש והרוח.
במובן זה דווקא היות הקרבת הקורבן מעשה פיזי חומרי, מבטא יותר מכל את עומק ביטויי הרוחניות שבי כאדם, ביטויים המאירים עד ועד בכלל לגוף ולחומר.
הבנה זו מקרבת מעט לדעתנו- אנשי המאה העשרים ואחת, את מעשה הקרבת הקורבנות. כך גם נוכל להבין את הצורך הקיומי שלהם במזבח בחצר הבית, עליו ניתן להקריב בכל שעה קורבן, בלא להזדקק לשרותי המקדש והכוהנים הנמצאים הרחק- מהלך כמה ימים.
ייתכן, שגם כיום כאשר אין לנו בעוונותינו מקדש וקורבנות, ניתן להבין מפרשה זו משהו על עצמנו: על הצורך ליצור קשר עם עצמי ועולמי הרוחני, ועם אלוהים, לא ברובד מרוחק ומופשט בלבד, אלא כמשהו שניתן לממשו ולחוות אותו ביום יום- בגוף ובבשר.
כמו כן ניתן ללמוד מכאן על שני סוגי הקשר שלנו עם אלוקים- זה שרובו ככולו פחד וחרדה, היוצרים תלות אך גם ריחוק נפשי. וזה שכולו קירבה והקרבה, שכולו אהבה ונתינה, וכולו חוויית פגישה יום יומית בנפש וברוח אך גם בגוף ובבשר.
הד מרתק לכך מצוי בשירו של מוקי, "אלוהים", ששורה ממנו הובאה במוטו, ובהמשכו: "אין לי שום ספק בך , אתה בי ואני בך". ואולי דווקא משום כך איני חפץ בקשר שכולו פחד, אלא שרובו אהבה וקירבה.




כתוב תגובה

תגובות:







למידע נוסף או לשאלות לצוות 'המקום'
שם מלא

דואל

טלפון

נושא


המקום- מרכז תרבות ורוח, רח' ברנר 5 ת"א, 073-2668888, makom@makom.org.il


שיווק באינטרנט: מליס